בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגן ואח'

פסק דין

1.המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חובה לחשבון עו"ש אשר ניהלה המבקשת 1 ולו ערב המבקש 2 בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 17.11.04.

כתב התביעה הוגש תחילה ביום 12.08.09 על סך 98,745 ₪. ביום 24.03.11 התקיים דיון בפני ובהחלטתי פרטתי את המצב העובדתי אשר הוביל לכך כי עד לאותו מועד טרם נדונה בקשת הרשות להתגונן. מאחר ובבקשה המקורית מטעם המבקשים, בש"א 3774/09 , נטענו טענות כלליות כנגד החוב קבעתי כי אין הבקשה מגלה טענות הגנה ולפנים משורת הדין ועל מנת שסכום התביעה יותאם לעובדה כי עד לדיון מומש רכב בחשבון אחר ונזקפה יתרת זכות לחשבון נשוא התביעה ניתנה הוראה להגשת כתב תביעה מתוקן וניתנה למבקשים הזכות להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת.

ביום 15.05.11 הוגש כתב תביעה מתוקן על סך 100,805 ₪.

2.בבקשת המבקשים אשר נתמכה בתצהיר מאוחד נטען כי עד לספטמבר 2006 הועמדה למבקשת מסגרת אשראי של 130,000 ₪ אשר צומצמה עקב הוראות בנק ישראל ל - 50,000 ₪ תוך התחייבות המנהל להגדיל את האשראי בהתאם לצורך.

לטענת המבקשים המשיב פעל "לפי החשק" ולא נתן אשראי לפי צרכי העסק של המבקשת וכל זאת על מנת לתת אשראי זמני בעלות גבוהה.

עוד נטען כי ההתנהלות של המשיב והחזרת שיקים על ידו גרמה לנזקים לעסק והפסקת פעילות מטעם ספק גדול בשם וידר בע"מ.

עוד נטען כי מנהל מחלקת האשראי פעל בחוסר תום לב ללא ביסוס כלכלי או בנקאי ותוך הפרת הבטחות ושקרים והגדיר את המבקשים כלקוחות מסוכנים. לטענת המבקשים הסדרים שניסו לערוך לא צלחו.

3.מחקירת המבקשת וסיכומי המבקשים עולה כי המבקש 2, מנהל סניף בנק בעברו, והמבקשת חזרים על טענותיהם הכלליות להתנכלות מצד פקידי המשיב.

הבקשה אינה מפורטת ואינה מניחה תשתית עובדתית מספקת כפי שדורשת ההלכה הפסוקה ממי שמבקש רשות להתגונן אשר מחובתו להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.

למרות שהתרתי למבקש להרחיב את היריעה בסיכומיו גם הטענות בסיכומים אין בכוחן להשלים את שהחסירו המבקשים בבקשתם.

מהחקירה עלה כי טענות המבקשים ביחס להחזרת שיקים בשנת 2009 , אשר הובילו לכאורה לקריסת העסק, נדונו בערעור אשר הגישה המבקשת על החזרת השיקים.

הערעורים שהגישה המבקשת ביחס להחזרת השיקים בחשבונותיה אצל המשיב נדחו בפסק דין מיום 01.11.09 וזאת בהסכמת המבקשת ובא כוחה.

המבקשים לא טרחו לפרט עובדה זו בבקשתם אלא טענו באופן סתמי כי המשיב הגביל את החשבון בבנק עקב החזרת שיקים ולא גילו כי אף המבקשת הוגבלה קודם לכן בחשבונה בבנק אחר כפי שאישרה בחקירתה.

עולה כי אין יסוד לטענה כי היה פגם בהחזרת השיקים והמבקשים מושתקים מלהעלות כל טענה בעניין זה.

4.הוא הדין ביחס לטענות המבקשים בכל הנוגע למסגרת האשראי.

המבקשים לא פירטו בבקשתם כיצד התנהלות המשיב היתה בניגוד לנוהל בנקאי תקין אלא הסתפקו בטענה הכללית של התנכלות מטעם פקיד מסוים. עת עומתה המבקשת עם פניות רבות מטעמה משנת 2007 בכל הנוגע לחריגות ממסגרת האשראי (ת/1 – ת/10) בחרה להציג גרסה עובדתית כבושה לפיה המסמכים נכתבו בהתאם להמלצת או דרישת פקידי המשיב. ככלל קביעת מסגרת אשראי ושיעורה נתונה לשיקול דעתו העסקי של הבנק ואין הוא חייב לאפשר ללקוח מסגרת אשראי. אמנם ביטול מסגרת אשראי צריך להיעשות בסבירות ובמידתיות אולם התנהלות החשבון לאורך השנים מעידה לכאורה כי המשיב פעל באופן ראוי ולא ביטל את מסגרת האשראי בפתאומיות וללא כל צידוק. המבקשים לא השכילו לפרט את הפגמים הנטענים בהתנהלות המשיב ונותרו עם טענה סתמית כי המשיב פעל "לפי החשק". הטענות הנוספות כי נגרמו נזקים לא פורטו וממילא שעה שלא הונחה תשתית עובדתית לטענה כי המשיב פעל שלא כדין ממילא אין לחייבו בגין אחריות לנזקים הנטענים , אשר אף הם לא פורטו כנדרש.

5.לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת הרשות להתגונן.

ניתן פסק דין בהתאם לעתירות בכתב התביעה.

פסיקתא בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המומלץ תוגש תוך 7 ימים.